צ'יפס ביתי עומד ונופל על שני דברים: זן תפוח האדמה ושני טיגונים בשתי טמפרטורות. הטיגון הראשון, הנמוך, מבשל את הפנים עד שהוא רך כמו פירה, והשני, הגבוה, בונה את הקליפה. בדיוק כמו סטייק שנח לפני שהוא פוגש מחבת לוהטת. הטאלו נכנס כאן בזכות נקודת עישון גבוהה שנשארת יציבה בחום שבו שמנים רגילים כבר מתחילים להישרף, והוא נותן לצ'יפס קליפה קראנצ'ית שנשארת פריכה בלי שאתם צריכים לדאוג לנגוס באותו שנייה שהוא מוכן.
אני עובד ככה: טיגון ראשון מוקדם ומשאיר את המקלות לנוח על הרשת, לפעמים עד הערב. בזמן הזה שטח הפנים מתייבש וזה חלק ממה שהופך את הטיגון השני לפריך. דרושים רק סיר עמוק רשת ומדחום מטבח או שליטה טובה בחום.
אגב, אחרי הטיגון מצננים את הטאלו, מסננים אותו דרך מסננת דקה ומשתמשים בו שוב.
